Softening
When I had to tell my team that I was going home and not entering Gaza, I could barely speak. A bubble of fear and shame lodged itself in my throat. The Softening project and the research that followed—"Chronicle of Abandonment: The Emotional and Social Process of Battlefield Desertion"—are an attempt to burst the silence bubble I felt then and finally tell my own war story.
The Softening project is an effort to give voice to the silence imposed by the anguish of shame, an attempt to tell my story through the figure of the IDF spokesperson, Daniel Hagari. Since the outbreak of the war, Hagari, present in his statements as an empty marionette delivering the official IDF messaging, has become a public figure in Israeli society. The dubbing act I perform in the video continues this use of his character as a hollow spokesperson, through which my personal story is reflected. Moreover, this action allows me to soften his laconic statements and, through the element of voice, create a personal, raw, and honest declaration—one that gives expression to my own voice.
Additionally, the aspect of suppression and the feeling of ‘muteness’ that I experienced are expressed in another video, which follows the sign language interpreter’s window during his statements. In it, I present the three different ways the word fear is represented in Israeli Sign Language.
In military terminology, the word softening refers to the massive bombing of an area to ease the advancement of forces toward their next objective. Thus, softening takes on a dual meaning, contrasting with its original sense—the act of making something softer. This duality creates an inherent conflict within the word, embodying two opposing interpretations. The video work is projected onto three large mattress pads and was installed in the shelter room of the Adama Center in Sderot.
The project was first exhibited in the end-of-year exhibition as part of the Culture, Creation, and Production studies at Sapir College.
ריכוך
כשהייתי צריך לבשר לצוות שלי שאני חוזר הביתה ולא נכנס לעזה, בקושי הצלחתי לדבר. בועה של פחד ובושה התיישבה לי בגרון. הפרויקט ריכוך והמחקר שבא בעקבותיו "כרוניקה של נטישה: התהליך הרגשי והחברתי של עריקה משדה הקרב" הם ניסיון לפוצץ את בועת ההשתקה שהרגשתי אז ולהצליח לספר את סיפור המלחמה שלי.
הפרויקט "ריכוך" הוא ניסיון להשמיע את הקול המושתק מעוגמת הבושה, ניסיון לספר את הסיפור שלי דרך דמותו של דובר צה"ל- דניאל הגרי. הגרי, שנוכח בהצהרותיו כמריונטה ריקה שמעבירה את דף המסרים הצה"לי, הפך לדמות ציבורית בחברה הישראלית מאז פרוץ המלחמה. פעולת הדיבוב שאני עושה בסרטון היא המשך של השימוש בדמותו כדובר צה"ל כמריונטה חלולה דרכה משתקף הסיפור האישי שלי. בנוסף, פעולה זו מאפשרת לרכך את הצהרותיו הלקוניות ולייצר דרך מרכיב הקול הצהרה אישית, חשופה וכנה, המעניקה ביטוי לקולי שלי.
בנוסף, מרכיב ההשתקה ותחושת ה- 'אילמות' שחשתי באה לידי ביטוי בוידאו נוסף, המתחקה אחר חלון המתרגם את הצהרותיו לשפת הסימנים, בו אני מציג את שלושת האופנים בהם מוצגת המילה "פחד" בשפת הסימנים בעברית.
בהגייה הצבאית המילה ריכוך משמעותה, הפצצה מסיבית של אזור או שטח על מנת לרכך את ביצוע ההתקדמות של הכוחות אל היעד הבא. לפיכך המילה ריכוך מקבלת כפל משמעויות ביחס למשמעות המקורית של המילה- הפיכת דבר מה לרך יותר. כפל המשמעות מייצר במילה קונפליקט בין שתי הפרשנויות המנוגדות באותה מילה. עבודת הוידאו מוקרנת על שלושה מזרוני מיטה גדולים והוצבה בחדר המקלט של מרכז אדמה בשדרות
הפרוייקט הוצג לראשונה בתערוכת סוף שנה במסגרת לימודי תרבות יצירה והפקה במכללת ספיר.
